החלטה בתיק בש"א 23927/07

המבקשת עותרת לחייב את המשיבים בסך של 868,149.16 ש"ח בגין הוצאות משפט, בהתאם לקביעתה של כב' השופטת (כתוארה אז) ד"ר דרורה פלפל, בפסק הדין שניתן כנגד המשיבים בתביעות המאוחדות שהגישה (נספח א' לבקשה.  על גבי פסק הדין לא מופיע תאריך, אך מתגובת המשיב 2 עולה כי מדובר בפסק דין חלקי שניתן ביום 28/4/98).

סכום ההוצאות שהתבקש מורכב ממספר רכיבים-

(א)    אגרת בית משפט בסך 111,703 ש"ח .

(ב)     תשלומים למומחים- סכום של 27,509.5 בגין שכר טירחתו של הכלכלן מר י. פולק ז"ל, מחברת פ.ו.מ פיתוח וייזום בע"מ, שהכין דוחו"ת מחשב של חשבונות המבקשת וכן חוות דעת מומחה, אלא שלמרבה הצער, לאחר תחילת ההליך, הוא חלה במחלה קשה ונפטר. לאור זאת, נאלצה המבקשת לפנות למומחה אחר- חברת שגיא חישובי ריבית ויעוץ כלכלי בע"מ- שנאלצה לעשות את כל העבודות החישוביות מלכתחילה.  המבקשת טוענת, כי על פי הסכם שכר הטירחה, חברת שגיא היתה זכאית לקבל בגין עבודתה שכר טירחה בסך 15,000$ בתוספת מע"מ ובנוסף 10% מכל זיכוי, תשלום, טובת הנאה או מחיקת חוב שיגיע לה בעקבות פסק הדין. מכל מקום, יש לציין, כי המבקשת פירטה בבקשתה את הסכומים ששולמו בפועל לחברת שגיא, וניתן להיווכח כי הם מסתכמים ב- 74,757.5 ש"ח, ועל פי שער הדולר נכון להיום (3.5770), סכום זה הוא שווה ערך ל- 20,899.4$ (בקירוב לסכום שאוזכר בסעיף 27 לתגובת המשיבה 1).

(ג)      50% מהוצאות טיסה של עדי המבקשת (שהם בעלי מניותיה- מר יוסף ציביאק ז"ל וגב' רחל ציביאק), שלטענת המבקשת, בתקופה הרלוונטית לניהול ההליך, היו אזרחי צרפת ותושביה, והעידו בחמש ישיבות משפט שהתקיימו בשנים 1993 ו-1996. הוצאות הטיסה מסתכמות ב-14,467.75 ש"ח .

(ד)     הוצאות צילומים- המבקשת טוענת, כי במסגרת ההליך היא נדרשה לצלם מאות עמודים ולכרוך אותם באופן מסודר, ובגין כך בעלי המניות שילמו ביום 29/9/86 סכום של 600 ש"ח.

המבקשת טוענת, כי בעלי המניות שנשאו בהוצאות השונות, פנו אליה בבקשה לשפותם על פי התחייבותה, בגין תשלום ההוצאות שנשאו בהם. לצורך כך, הגישה המבקשת לבית משפט של פירוק בקשה למתן הוראות (נספח ה' לבקשה), בה עתרה להתיר לבא כוחה להשיב את הסכומים למר דוד ציביאק, באמצעותו מומנו ההוצאות השונות (על פי הנטען בבקשה למתן הוראות, מר דוד ציביאק הוא בנם של יוסף ציביאק ז"ל ורחל ציביאק). בסופו של דבר, בית משפט של פירוק אישר להשיב לבעלי המניות סכום של 729,410.16 ש"ח בגין ההוצאות.

לאור זאת, עותרת המבקשת לחייב את המשיבים לשלם עבורה סך של 868,149.16 ש"ח, המורכב מסכום של 729,410.16 ש"ח וסכום של 138,739 ש"ח בגין שכר הטירחה ששולם לחברת שגיא חישובי ריבית וייעוץ כלכלי בע"מ, בגין חוות דעת המומחה.  

המשיבים התנגדו לרכיבי ההוצאות שהתבקשו, ומבקשים לדחות את הבקשה או להפחית את סכומי ההוצאות.

כידוע, יש לפסוק לבעל דין שזכה בהליך סכום המשקף הוצאות ריאליות, שהן ההוצאות שהוצאו בפועל או שבעל הדין התחייב להוציאן. הקריטריונים שיש לבחון לצורך כך, הם האם ההוצאות שהתבקשו הן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. בהתאם לכך, ההוצאות אמורות להיות פרופורציונליות להיקף ההליך, ואין לפסוק הוצאות שהוצאו בפועל, אם הן אינן הכרחיות לניהול ההליך ונובעות מ"זהירות יתר" של בעל הדין (בג"צ 891/05, ע"א 2617/00 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואח' נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר, תק-על 2005(2) 4087).

סדר הדברים הדיוני לא הוצג באופן ברור בבקשה, והוא מוסק רק משילוב הטענות העובדתיות שבבקשה ובתגובות.

נראה כי כפי שטוען המשיב 2 בתגובתו, פסק הדין של כב' השופטת פלפל הוא פסק דין חלקי, שקבע מסקנות עקרוניות בלבד, שלא הצריכו חישובים חשבונאיים.

הצדדים הגישו ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין החלקי, ובפסק הדין מיום 18/9/02 דחה בית המשפט העליון את כל הערעורים (ובין היתר גם את הערעור על רכיב ההוצאות), והתביעות הוחזרו לבית המשפט המחוזי לצורך חישוב מחודש של הסכומים להם זכאית המבקשת.

בהתאם לנטען בתגובת המשיב 2, נראה כי בסופו של דבר, המשיב 1 חוייב לשלם למבקשת סכום של 72,300 ש"ח , בכפוף לזכות קיזוז של 291,870 ש"ח (בגין הסכום שנפסק לזכותו בת"א 2315/89), כך שלמעשה, הוא אינו מחוייב בתשלום. 

המשיב 2 חוייב בסכום של 304,000 ש"ח, נכון ליום 16/3/04 והמשיב 3 הגיע בשלב מסויים להסכם עם המבקשת וביום 24/6/03 שילם לה סכום של 1,101,474 ש"ח.

על פי סעיף 6 לבקשה, הוגשו לבית המשפט העליון ערעורים נוספים, שהתקבלו ביום 4/1/06.

חשוב לציין, כי הסכומים שנפסקו בפועל, הם נמוכים באופן משמעותי מאלו שנתבעו בשלב הראשוני.  מלכתחילה, בתביעה שהוגשה בשנת 1989, עתרה המבקשת לחייב את המשיב 1 בסכום של כ- 10,800,000 ש"ח , את המשיב 2 היא עתרה לחייב בסכום של 3,700,000 ש"ח , ואת המשיב 3 היא עתרה לחייב בסכום של 23,500,000 ש"ח .

לאחר מכן, הגישה המבקשת בקשות למתן פטור מתשלום אגרה, ובעקבות כך, התביעה כנגד המשיב 1 הופחתה ל- 5,000,000 ש"ח , התביעה כנגד המשיב 2 הופחתה ל- 1,800,000 ש"ח והתביעה כנגד המשיב 3 הופחתה ל-8,000,000 ש"ח .

ניתן להיווכח, כי הסכומים שבהם חויבו המשיבים בפועל נמוכים משמעותית מסכומי התביעה שנתבעו, גם לאחר הפחתתם.